שאלות נפוצות

מהי דיאליזה?

דיאליזה היא פעולה שבה מסולקים רעלים שהצטברו בדם.
מדי יום מסננות הכליות את הדם בגוף, כדי לסלק ממנו חומרים שנוצרו בתהליך המטבוליזם עלולים להיות רעילים, אם יצטברו במידה רבה. מדובר בחומרים כגון אלקטרולטים (אשלגן, נתרן, סידן, אוריאה ועוד), הורמונים וחומרים נוספים, שהגוף זקוק להם לתפקוד תקין, אך כשרמתם בדם עולה מעל הערכים הרצויים הם הופכים לרעילים ומסכנים את הגוף. במקרים אלה יש צורך להוריד את רמתם בדם ולהחזירה לטווח התקין.

אצל החולה במחלת כליות פעולת הכליות הטבעית משתבשת, וכך מצטברים האלקטרוליטים, ההורמונים ושאר החומרים. לכן, כשהחולה מגיע לשלב של אי-ספיקת כליות חריפה או כרונית, יש צורך להחליף את פעולת הכליות בפעולה מלאכותית, כלומר – בדיאליזה.

ואולם חשוב להדגיש: דיאליזה אינה מחליפה את שאר תפקודי הכליה.

מהי אי-ספיקת כליות?

זהו מצב חולי שבו הכליות אינן מסוגלות להיפטר מחומרים שונים שנמצאים במחזור הדם, ושעלולים להיות רעילים כשהם מצטברים בו. עקב כך נגרמות הפרעות במאזן הנוזלים והאלקטרוליטים, מאזן החומצה והבסיס, באיזון לחץ הדם ועוד.

לאי-ספיקת כליות ישנם 5 שלבים, שמוגדרים על פי מדד הנקראeGFR , שנקבע על פי ערך הקריאטנין בדם, גיל ומין.

המצב הראשון שאפשר לאבחן הוא עלייה בסכון ללקות באי-ספיקת כליות, גם כאשר ה-GFR הוא תקין (מעל ל-90). מצב זה מתרחש אצל מי שנמצא בקבוצת סיכון, בגלל סוכרת, לחץ דם גבוה או היסטוריה משפחתית של מחלת כליות. הסיכון עולה עם הגיל.

אלה חמשת השלבים של המחלה:
1. שלב ראשון: נזק לכליה עם GFR נורמלי (מעל 90). בשלב הזה מטרת הטיפול היא להאט את התקדמות המחלה ולהפחית את הסכון למחלות לב וכלי דם.
2. שלב שני: ירידה קלה (60-89) ברמת ה-GFR. בשלב זה הטיפול מכוון למניעת בעיות בריאות נוספות.
3. שלב שלישי: ירידה בינונית (30-59) ברמת ה-GFR. בשלב זה צפויות אנמיה ופגיעה בעצם, והטיפול מתמקד בסיבוכים אלה.
4. שלב רביעי: ירידה משמעותית (15-29) ברמת ה-GFR. שלב זה מתקדם בדרך כלל לאי-ספיקת כליות כרונית ויש להמשיך בטפול בסיבוכים העלולים להגרם כתוצאה מהמחלה.
5. שלב חמישי: אי-ספיקת כליות כרונית, פחות מ-15 ברמת הGFR. במצב זה תפקוד הכליות פגוע עד כדי סכנת חיים ויש צורך בטיפול כלייתי חליפי שיכול להיות דיאליזה או בהשתלת כליה.

בנוסף למעקב אחר רמת ה- GFR ניתן לבחון באמצעות בדיקות דם מצב של חוסר איזון של חומרים שונים בדם. למשל, עליה ברמת הזרחן והאשלגן, שיכולה לנבוע מפעולה לא תקינה של הכליות. זהו מצב הדורש טיפול כדי למנוע נזק בריאותי.

מהו תפקידן של הכליות?

הכליות הן זוג אברים ששייכים למערכת השתן. צורתן צורת שעועית והן ממוקמות מאחורי חלל הבטן, משני צידי עמוד השדרה.

לכליות מספר תפקידים חיוניים מאוד, בניהם:

  • יצירת שתן
  • הפרשה של רעלים ותוצרי פרוק שונים, כגון אלקטרולטים (אשלגן, נתרן, סידן, אוריאה ועוד), הורמונים וחומרים נוספים.
  • ויסות אלקטרוליטים
  • יצירת מאזן נוזלים בגוף
  • איזון של לחץ הדם
  • ויסות יצירת כדוריות דם אדומות

ועוד…

כיצד מטפלים באי-ספיקת כליות כרונית?

ישנן 4 אפשרויות טיפול באי-ספיקת כליות:
1. טיפול תומך: מטפלים בסימפטומים ובסימני המחלה על ידי תזונה (דיאטה) מתאימה ותרופות מאזנות.
2. דיאליזה פריטונאלית: בתהליך זה ניקוי הרעלים נעשה בתוך גופו של חולה הכליות, דרך קרום הצפק (פריטונאום), שהוא קרום טבעי הקיים בחלל הבטן. לצורך כך משתמשים בקטטר שמוחדר לחלל הפריטונאום בפעולה כירורגית. במהלך הטיפול מתמלא החלל הפריטונאלי בתמיסה מיוחדת שמושכת רעלים ונוזלים מן הדם בצורת פיעפוע (דיפוזיה ואוסמוזה). כעבור מספר שעות המטופל מרוקן את התמיסה לתוך שקית מיוחדת מחוץ לגופו. התהליך נקרא שחלוף ומתבצע באופן עצמאי, בביתו של החולה, מספר פעמים ביום, או במהלך שנת הלילה.

3. המו-דיאליזה: זהו התהליך שמתרחש באמצעות כליה מלאכותית, אליה מוזרם דם מהעורק של החולה, באמצעות קטטר או פיסטולה (ראה הסבר בהמשך). הדם מוזרם דרך מחיצה חדירה למחצה, מצד אחד, בשעה שבצידה השני מוזרמת תמיסה מיוחדת. הדם הנקי מרעלים מוחזר אל גוף החולה דרך הוריד.

המודיאליזה מתבצעת ביחידת דיאליזה. במרבית המקרים יש צורך ב-3 טיפולים בשבוע, בימים קבועים. משך כל טיפול כ-4 שעות, בהתאמה אישית על פי החלטת הרופא המטפל.
4. השתלת כליה: למעשה, זהו הטיפול המועדף לאי-ספיקת כליות כרונית. בטיפול זה מושתלת בגופו של חולה הכליות כליה שנלקחה מגופו של תורם. הכליה החדשה מחליפה באופן מלא את תפקוד הכליות הפגועות. מספיקה כליה אחת בגוף האדם על מנת לבצע את הניקוי הרעלים. השתלת כליה מתאימה לחולים מסוימים ומחייבת נטילה של תרופות המדכאות את המערכת החיסונית, על מנת שהגוף לא ידה את הכליה הזרה.

מתי נכון להתחיל טיפול בדיאליזה?

המועד הנכון להתחלת טיפול הוא כאשר בדיקות הדם מצביעות על ירידה בתפקוד לרמה של GFR 6-10, במקביל לתסמינים שונים מהם המטופל סובל. ישנם מטופלים שמרגישים טוב למרות המדדים של הבדיקות, אחרים שיחושו בחילה וחולשה למרות שתוצאות בדיקות טובות. על כן, ההחלטה על התחלת הטיפול נעשית במשותף עם הצוות המטפל.

עדיף לא לדחות את התחלת הטיפול, היות שההתאוששות עלולה להיות ארוכה מדי.

כיצד תרגיש לאחר הטיפול הראשון?

מטרת הטיפול הראשון הינה להכיר לך את הטיפול. חשוב לסלק בהדרגה את הרעלים שהצטברו במחזור הדם שלך, על מנת למנוע חוסר איזון בגוף, ש"התרגל" לרמה גבוהה של רעלים. לכן, אינך צפוי להבדל משמעותי בהרגשה לאחר הטיפול הראשון.

ככל שמשך הטיפול יעלה הרגשך הכללית תשתפר, הנוזלים שהצטברו ברגליים ואולי גם בפנים ייעלמו ומשקלך יפחת. בהמשך ייתכן שתאבונך ישתפר והמשקל יחזור ויעלה בהתאם.

מה קורה ביום הטיפול הראשון?

הטיפול הראשון הינו קצר בדרך כלל ונמשך כשעתיים בלבד. את הטיפול הראשון תקבע בשיתוף עםהצוות המטפל.

בהמשך יעלה משך הזמן בו יתבצע הטיפול, בכל פעם בחצי שעה נוספת, עד שתגיע למשך הזמן שיותאם לך באופן אישי, על פי מצבך.

מומלץ שתגיע בבגדים נוחים וקלים לכביסה. רצוי שהחולצה תהיה עם פתח גדול בצוואר, אם נקבע שהחיבור למכשיר הדיאליזה יעשה דרך קטטר קבוע, ועם שרוולים קלים להרמה או קצרים כאשר מדובר בחיבור לפיסטולה.

במידת הצורך, אפשר לצרף מלווה לטיפול.

מהו תפקיד המטופל בניהול המחלה?

כחולה במחלת כליות התפקיד העיקרי שלך הוא לשמור על עצמך. בנוסף, חשוב שתכיר את התרופות, תיקח אחריות על הדיאטה שלך, תבין את המחלה ותהיה מודע לאפשרויות הטיפול בה. כך יהיה קל יותר לשלוט בסימפטומים של המחלה ולעזור לצוות המטפל בך.

כמטופל, אתה כמובן עומד במרכז הטיפול וסביבך הצוות רב מקצועי, המורכב מרופאים, אחיות, דיאטנית ועובדת סוציאלית שנפגשים כל חודש לדון במצבך, כשהמטרה היא לענות על כל הבעיות והצרכים שלך ושל בני משפחתך.

מה קורה אם מפספסים טיפול?

רצוי להימנע מכך ככל האפשר, שכן המשכיות הטיפול חשובה ביותר. חשוב לזכור שהכליות עובדות 24 שעות ביממה, שבעה ימים בשבוע, כלומר כל הזמן וללא הפסקה.

הטיפול בהמו-דיאליזה מחליש את עבודת הכליות למשך מספר פעמים בשבוע ולמשך שעות ספורות. כלומר זהו טיפול טוב אך הוא איננו מחליף את הכליות באופן מלא. לכן חשוב מאוד להגיע לכל הטיפולים.

במקרים מסוימים מאוד, בהתייעצות עם הצוות המטפל, ניתן לשקול ויתור על טיפול אחד.

מה מותר ומה אסור בטיפולי דיאליזה?

מאחר שמומלץ לנהל אורח חיים הדומה ככל האפשר לאורח החיים שלפני התחלת הטיפולים, מותר ורצוי לדבר ולהתייעץ עם הצוות בכל מה שחשוב לך ומטריד אותך.

ואולם חשוב שתדע, כי מרגע שנכנסת למסגרת של טיפולי דיאליזה אין באפשרותך לאכול ולשתות ללא הגבלה, בהתאם לייעוץ הדיאטני שקיבלת. כמו כן, חשוב מאוד שתקפיד להגיע במועד לכל הטיפולים שנקבעו לך.

אין להחליט לבד על שינוי בטיפול התרופתי.

מה מותר ומה אסור לאחר הטיפול בהמו-דיאליזה?

המדד העיקרי הוא ההרגשתך הכללית ולכן חשוב שתהיה קשוב לאיתותים של הגוף. חולשה או סחרחורת עלולות להצביע על ירידה בלחץ הדם. במקרה כזה מומלץ לנוח, להרים רגלים ולשתות מעט מים.

אם הינך סובל מסוכרת ייתכן שתחווה שינויים ברמת הסוכר.

ישנם מטופלים המדווחים שהם זקוקים למנוחה ארוכה לאחר הטיפול, ישנם הזקוקים לשינה, אך יש שאחרי הטיפול חוזרים לעיסוקיהם כרגיל, ללא צורך במנוחה.

מהי פיסטולה ומהו שאנט?

על מנת לבצע טיפול המודיאליזה יש צורך בכלי דם בעל תכונות מסוימות, שמיד נפרט. את כלי הדם הזה צריך לדקור ב-2 מחטים: על מנת לשאוב דם "מלוכלך" מרעלים ולהחזירו למטופל "נקי" מרעלים.

אלה התכונות הדרושות לכלי הדם:

  • דופן עמידה לדיקור קבוע של מחטים (שהן עבות יחסית לאלו שמשמשות לבדיקות דם).
  • שיהיה שטחי ככל האפשר כדי שיהיה קל "למצוא" אותו.
  • שיהיה בעל עמידות לזרימה חזקה של הדם.

למעשה, מדובר בשילוב של תכונות שיש בעורק וכן בוריד. העורק הוא בעל דופן עבה וזרימה מהירה של דם, ואילו הוריד הוא שטחי, קל ונגיש לדיקור קבוע.

מאחר שבאופן טבעי אין בגוף כלי דם כזה, יש לייצר אותו באופן מלאכותי. קוראים לכלי הדם הזה פיסטולה ויוצרים אותו בניתוח, בחדר ניתוח, על ידי מנתחי כלי דם מקצועיים. הניתוח מבוצע בהרדמה מקומית ובמהלכו מחברים בין עורק לווריד ביד, בטכניקות שונות. הניתוח לא מפריע להמשך השימוש ביד. חשוב להכין פיסטולה מבעוד מועד, מכיוון שלוקח כחודשיים עד שהיא מוכנה לשימוש.

סוג נוסף של כלי דם נקרא שאנט. זהו צינור העשוי מחומר ידידותי לגוף. יצירת שאנט באה במקום יצירת פיסטולה, על פי החלטתו של מנתח כלי הדם. השאנט מושתל מתחת לעור, והוא מחובר בשני קצותיו לכלי הדם של המטופל. הניתוח להשתלת שאנט מבוצע גם הוא בחדר ניתוח, בהרדמה מקומית. השאנט מוכן לשימוש כ-10 ימים לאחר השתלה.

מומלץ מאוד ליצור פיסטולה או שאנט בשלב מוקדם של המחלה, עוד לפני שהוחלט על התחלת טיפול בהמודיאליזה. מיקום הפיסטולה או השאנט נקבע על ידי מנתח כלי הדם, בפגישה מוקדמת שנועדה להערכת המצב. בדרך כלל, מעדיפים להכין את כלי הדם המלאכותי באמת היד הלא דומיננטית, אבל במקרים מסוימים ייתכן שיוחלט אחרת.

אם הינך מועמד לטיפול בהמודיאליזה, חשוב שתדע: אנחנו בה.ד.ס רואים בתהליך יצירת כלי דם מתאים, פיסטולה או שאנט, שלב חשוב המקל על ההתמודדות עם טיפולי דיאליזה.

מהו קטטר פריטונאלי?

מדובר בצינור שקצהו האחד מוחדר לחלל שבקרום הצפק (פריטונאום), וקצהו השני נותר מחוץ לגוף המטופל בדיאליזה פריטונאלית. דרך הצינור מחדירים ומנקזים את התמיסה הפעילה במהלך הטיפול.

אורכו של הקטטר מחוץ לגוף כ-10 ס"מ, ובמרבית הזמן הוא מוצמד לגוף, כדי שלא יבלוט ולא יפריע לשגרת היום.

החדרת הקטטר הפריטונאלי נעשית בחדר ניתוח או ליד מיטת החולה.

מה קורה אם רוצים לנסוע לטיול?

כאשר מדובר בהמו-דיאליזה, יש צורך לתאם טיפולים ביחידת דיאליזה ביעד הנסיעה או בקרבתו. תוכל לתאם את הטיפולים בעזרת הצוות המטפל בך.

בישראל ניתן לקבל טיפולים בכל מכון דיאליזה, בכולם יש אפשרות לטפל בחולים לא קבועים. כך גם לגבי טיול לחו"ל. ניתן להזמין מקום לטיפולים כמעט בכל מקום בעולם, אך רצוי לתאם מראש.

כאשר מדובר בדיאליזה פריטונאלית יש באפשרותך לקחת את הציוד אתך, כאשר הטיול בארץ. לטיול בחו"ל מומלץ לבקש מהחברה המספקת לך ציוד לטיפולים לשלוח לך את הציוד למקום שאליו אתה מתכוון לנסוע.

חשוב להדגיש: למרות החששות, אתה יכול לנסוע בבטחה ולטייל, אם תקפיד על תכנון נאות.